^א ד (מ׳שנים׳): שבע שבע שנים. אך במנין המצוות שבראש ההלכות: לספור השנים שבע שבע.

^ב כך ב1. בא׳ לית.

^ג בד׳ (גם ק) לית. אך בספרא בהר, פרשתא א, אות ב, כבפנים.

^ד בד׳ נוסף: ליצירה. אך זה סותר להמשך המשפט.

^ה ד: מאחר. שינוי לשון לגריעותא.

^ו כך ב1. א: שנת (ואחריה יש כמין ו׳, וצ״ב).

^ז בד׳ (גם פ, ק) לית. וחסרון הניכר הוא.

^ח ב1: מוצאי. וכך ד (גם פ, ק). ואולי גם בא׳ יש סימן מחיקה על הבי״ת. אך ע׳ ערכין יב.

^ט ד (מ׳הארץ׳): נשארה. ולפי זה צריך לשים פסיק אחר ׳זה׳. אך הלשון מגומגמת, ובכתבי⁠־היד כבפנים.

^י כך ב1. בא׳ לית.

^יא כך ב1. א: התחילנו.

^יב ד: כשני. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^יג ד (מ׳מתלמוד׳): בגמרא ע״ז. ׳תלמוד׳ שוּנה ל׳גמרא׳ מאימת הצנזורה שרדפה את התלמוד, והבי״ת וחסרון ׳כפי׳ הם שינוי לגריעותא.

^יד ב1: ולפי.

^טו כך ב1. א: בטל.

^טז ד (מ׳אין נוהג׳): אינו נוהג אחד מכל אלו חוץ משביעית בארץ והשמטת (ושם נקודה אחרי ׳בארץ׳). קיצור מכוון של מאן-דהוא, שרצה לחסוך בדיו, ולא שיער עד היכן תגיע שליחות⁠־ידו בלשון רבנו, שהרי גרמה ל׳כסף משנה׳ ולאחרונים נוספים לסבור שלדעת רבנו ששביעית בזמן הזה מדאורייתא, בעוד שרבנו כתב בפירוש שהיא מדבריהם. וע׳ ר״י קורקוס שעמד על כך. [במהד׳ פ׳ הציגו באופן חריג שני נוסחאות בתוך הפנים: נוסח כתבי⁠־היד, ולצידו נוסח ד, כי מחד לא יכלו להתעלם מהנוסח האמיתי, שיש לו השלכות גדולות להלכה, ומאידך לא מלאם ליבם – אחר שהצהירו הצהרת אמונים לדפוסים – לדחות לשוליים את נוסח ד בענין כה משמעותי, למרות שב׳ילקוט שינויי נוסחאות׳ הודו בפירוש שנוסח זה לא יצא מתחת יד רבנו (הלשון שם ״שלגירסה זו ׳מדבריהם׳ קאי אשמיטת כספים בלבד״ אינה אלא מן המתמיהות, שהרי אין זו ״גירסה״, והמקצר כלל לא התכוון לכך). ר׳ מה שכתבנו במבוא הכללי, פרק ט׳].

^יז בד׳ נוסף בסוגריים: שנאמר והעברת שופר תרועה. אך בכתבי⁠־היד לית.

^יח ד (מ׳היובל׳): ראש השנה ואחד היובל. שינוי לשון שלא לצורך.

^יט ב1: בין. וכך ד.

^כ ד: שמיטת. אך ׳שמיטה׳ משמעה הרגיל שביתת הארץ, ואילו כאן מדובר על חזרת השדות לבעליהם.

^כא ד (גם פ, ק): מעבודת. אך הכוונה לחלק בין העבודות השונות.

^כב ד (מ׳ואין׳): ולא יובל. קיצור מכוון, שבמקרה זה לא הזיק לתוכן, אלא רק לצחות הלשון.